יום האישה

לעיתים אני עדה לדיונים השואלים אם צריך בכלל להמשיך ולציין את יום האישה, האם זה עדיין רלוונטי. בכל שנה כשפונים אליי ארגונים להרצאה ייעודית, אני בודקת מחדש נתונים, מגמות ותובנות רק כדי לאושש מחדש את ההבנה ששינם מאפיינים ייחודיים לחוויית העבודה של נשים. כמו בכל סטטיסטיקה יש מי שיותר מזדהות עם המאפיינים העולים ממחקרים ויש מי שפחות. אחת לשנה יוצאים דו”חות מחקר מגופים שונים על עבודת נשים שיאפשרו להתבונן ולהעריך את מקומנו כנשים בעולם העבודה ובכלל ולהצביע הן על האתגרים העולים מתמונת המציאות הנוכחית והן על עקרונות לניהול והתנהלות אפקטיבית.
בשל הפורמט וגבולותיו, בחרתי להביא כאן מגמה אחת, (בפוסט אחר אציג תובנה נוספת) מתוך הדו”ח של מקנזי Women in the Workplace 2021″”.

מדד השחיקה של נשים עלה משמעותית ב- 2021 והוא גבוה הן ביחס לשנה שעברה והן ביחס לרמת השחיקה של גברים.
בשיחה בין מחברות הדו”ח הן מסבירות את רמת השחיקה הגבוהה של נשים באמצעות מגמה אחרת שעלתה מהמחקר: נשים עוסקות הרבה יותר מגברים בפעולות של תמיכה רגשית ומנטלית בעובדים ובקולגות לצד שעות מרובות של תמיכה במרחב הביתי.
אחת מ-3 נשים משקיעות למעלה מ-5 שעות ביום בפעולות הקשורות לתמיכה וcaregiving .
אז כן, זו אחת המגמות המאפיינות עבודה של נשים בכוח העבודה ב-2021. ישנם כלים אישיים לחיזוק הפרואקטיביות, החוסן האישי והתמודדות עם עומסים ולחצים. אך המגמות הללו דורשות התייחסות גם ברמה החברתית וגם ממנהיגות ומנהיגים במקומות העבודה.

המגמה המעניינת המוצגת בדו”ח היא כי כישורי התמיכה, החיזוק, המיקוד ב wellbeing של העובדים שנמצאו דומיננטיים מאוד אצל נשים הינם כישורים משמעותיים למנהיגות אפקטיבית בעולם העבודה הנוכחי.