אז מה אפשר ללמוד מנאום ביידן האחרון על תיקשור מסרים של מנהיגות בזמן משבר?

אחרי הנאום האחרון של ביידן בישראל שמעתי רבים המדברים בעקבות הנאום על התחושה ש”סוף סוף יש מנהיגות”. אז מה היה בדבריו שעורר את התחושה של הנוכחות המנהיגותית שלו אצל שומעיו?
בהרצאות בשבוע האחרון למנהלים על מנהיגות וניהול בימי מלחמה ניתחנו את נאום ביידן ואת המרכיבים להעברת מסרים מנהיגותיים אפקטיבים בזמן משבר:
* המשפט הפותח את הנאום היה מסר של יחד, שותפות, אחריות – אתם לא לבד
* עובדות כמו שהן – קשות ומורכבות – במהלך הנאום ביידן מתאר בפירוט רק את העובדות והתיאורים הקשים מהשטח.
שאלה למחשבה – האם בשעות קשות ומורכבות אנחנו נוטים להציג את העובדות כמו שהן או מנסים להקהות אותן? עד כמה אנחנו מישירים מבט ומציגים מציאות מפוכחת גם שאינה נעימה?
מדוע זה חשוב? הרי כולנו מכירים וחשופים לתיאורים אלה מידי יום. הפירוט ותיאור המציאות מראה לנו שהוא מכיר היטב את המציאות. שהוא אינו מנותק ממה שקורה לנו והמסרים שלו נובעים מהכרות עם המציאות שלנו.
זהו חלק חשוב ביצירת אמון שהוא הנדבך החשוב ביותר בהנהגה בזמן משבר.
* אמפתיה עמוקה לקושי וכאב – ביידן מקדיש כשליש מהנאום שלו לפרט לנו עד כמה הוא מכיר את הכאב והקושי הבלתי נסבלים שעוברים עלינו בשעה הזו. הוא מפרט לפרטי פרטים תיאורים של תחושת אובדן. הוא גורם לנו להבין שהוא יכול להבין מה עובר על עלינו. להתחבר לכאב שלנו.
רק מתוך אמפתיה, ניתן להתחבר לאנשים שנמצאים במצוקה וקושי ולחבר אותם אלינו.
* שקיפות – מה אנחנו עושים – אחר כך הוא מתאר מה כבר נעשה עכשיו על ידי ההנהגה בכדי לטפל במצב. הוא מתאר כמידת האפשר במגבלות המודיעין.
* משמעות – למה אנחנו עושים את מה שעושים – ביידן מזכיר לכולנו מדוע חשוב לעבור את התקופה הקשה הזו, מהי התכלית, למה כולנו צריכים לקחת חלק במאבק – “ישראל נוסדה כדי לתת בטחון…”
* מסיים בתקווה – הוא מקפיד לסיים ברוממות הרוח ולתת תקווה -“חמאס לא ינצח. החירות תנצח”. ומסיים “עם ישראל חי”.